שפשוט אין לי מילים, הנשימה קצת נעתקת, מתחילים גלי חום יש התכווצות בבטן!
אני שונאת את זה!
אני אף פעם לא יודעת אם זאת התרגשות לטובה או לרעה,
מה יגידו לי "כן" או "לא" אני כל כך רוצה לשמוע את ה"כן" הזה...
אני יודעת שאם אני אשמע את ה"לא" אני ארגיש שעולמי חרב עליי
אך, אם אני אשמע את ה"כן" זאת תיהיה ממש סיבה למסיבה.
והכל בשביל מה?! בשביל להתקבל לתואר. כן, כן, בשעות הקרובות אני אדע אם עברתי את המכינה והתקבלתי לתואר.
וואו, כמה שאני לחוצה!!!
הכנתי תוכנית ב' למקרה שאני לא אתקבל (את התוכנית הזאת רוב הסביבה שלי לא תאהב-אבל אני לא אשמה שאלו הרצונות שלי למקרה שאני לא אלמד :) )
באמת שאני לא מבינה למה בשביל להתקבל לתואר עושים כזה טארראם?!
למה זה לא יכול להיות כמו בבית הספר? אתה רוצה? התקבלת!
יש תחושה שהרבה פעמים אתה עובר דרך רוויה בייסורים כדי להגיע לתואר הנכסף
(כמו שאני תמיד טוענת: הדרך לכוונות טובות רצופה בגיהנום-ולא, לא התבלבלתי)
ובסופו של דבר הרבה אנשים לא משתמשים בתואר, הולכים לעבוד במשהו אחר, משהו שהם ממש בטיפה יותר טובים בו
ולאף אחד לא איכפת במה התואר, העיקר שיש .
זה כמו 1,000,000 זוגות נעליים הרי אף אחד לא ינעל את כולן אבל, העיקר שיש.
אני מחזיקה אצבעות חזק, כבר אני מרגישה חלושס בכל הגוף, הגלי חום מתישים אותי וההתכווצויות בבטן הורגות אותי
נקווה לטוב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה