יום שמח אולי, יום מלא הפתעות בטוח!

בוקר, הצלחתי לקום אבל לא להתעורר.
כמו מומיה שיודעת מה היא צריכה לעשות הרמתי את עצמי מהמיטה, צחצחתי שיניים ,
הלכתי למקרר כדי להוציא את גלון השוקו ואז גיליתי שהוא בפח.
חשבתי לעצמי, לא נורא בדרך למבחן אני אקנה אחד והכל יהיה בסדר.
התיישבתי מול המחשב, פתחתי את קובץ הסיכומים שרציתי להדפיס ואז, עוד נס...
החיבור לאינטרנט נדפק אז התחלתי להעביר את הסיכומים מהלפטופ דרך הדיסאונקי  למחשב לחצתי על הדפסה ואז...
המדפסת החליטה, כמו הרשויות, לשבות.
ניסיתי להרגיע את עצמי כדי לא להתעצבן..(זה לא באמת הלך)
יצאתי מהבית, האוטובוס לשם שינוי הגיע בזמן 2 דקות מהרגע שעליתי עליו האוטובוס כבה..
(נו שויין, זה מה שהייתי צריכה עכשיו) פתאום הגיעה ההודעה הדרמטית, האוטובוס נתקע מיד יבוא אוטובוס לאסוף אתכם.
מיד זה מושג כלשהו לזמן ומתברר שלכל אחד יש הגדרה שונה לזמן, כשאני אומרת מיד אני מתכוונת שיצטרכו להמתין בלחץ 5 דקות. באגד שאומרים מיד מתכוונים במקרה הטוב לחצי שעה.
באותו הרגע היה לי חשק לקבור את הנהג שאמר לי מיד מגיע עוד אוטובוס, למזלו אני לא אלימה ואני מבינה שיש מקרים שלא באשמתו (כמו השוקו והמדפסת).
אז אחרי משהו כמו נצח שהמתנתי לקו הוא הגיע, רצתי מהר למכללה, לפני שהמבחן יתחיל
(גם ככה כולם היו עצבניים על זה שעושים לנו מבחן חוזר בע"פ כי המרצה החליטה לתת לנו את המבחן של הסימסטר הקודם ואנחנו החלטנו ללמוד מאותו מבחן בדיוק ככה שהתפלגות הציונים הייתה ממש חריגה, פתאום כולם הוציאו 90-100).
אז הגעתי, נבחנתי, חזרתי הביתה, המשכתי ללמוד לשאר המבחנים,נמנמתי, קמתי,התקלחתי,התעוררתי ויצאתי לעבודה.
נקווה שהיום הזה ייגמר טוב.
עד אז אני אמשיך ללמוד לעוד מבחן ולהזכיר לעצמי שאני שונאת ללמוד
אני אכתוב עוד סטטוס בעבודה, אגיע לשידור אתמלא באנרגיות , אחזור הביתה, אלמד, ארדם (כי את מי באמת מעניין ללמוד היסטוריה) ואתעורר ליום חדש..