היא לא כזו משעממת כמו שאתם חושבים

מאז שהייתי ילדה אני שמעתי מאחיי הגדולים ומחברים שלהם שאין מה לעשות בחיפה,

אין מספיק מועדונים, פאבים, בתי קפה, אטרקציות לבני הנוער,

בזמן שגדלתי תמיד הייתי בטוחה שאין מה לעשות בעיר גם כשהייתי נהנת באחד

ממקומות הבילוי הייתי מבאסת את עצמי שאין מה לעשות וזאת הנאה רגעית.

וכך התפתח אצלי החלום להגיע לעיר הגדולה, לעיר האורות, לעיר שבה הכל הרבה יותר טוב,

 אנשים מחייכים, יש לאן לצאת, כולם חברים של כולם, שם זה בסדר ללכת בלי חזייה,

זה בסדר לצאת עם פיג'מה לבית קפה, להיות מוזנח זה in, הכל הרבה יותר קל (חוץ מלמצוא חנייה) העיר שהכל מתרחש שם : תל-אביב!!!!

מגיל מאד צעיר הייתי מסתובתת בת"א ונפעמת מגודלה של העיר, מהאנשים..

ברגע שרציתי לעשות את הצעד ולעבור לגור שם פתאום קיבלתי הצעת עבודה מעניינת שלא יכולתי לסרב לה,

החלום התל אביבי ירד מהפרק.

התבאסתי, הייתי מדוכדכת אבל הרעיון שאני הולכת לעבוד בעבודת חלומותיי הרגיע אותי, גרם לי לקחת דברים בפרופורציה.

התחלתי ללמוד בקמפוס החדש בחיפה (קמפוס הנמל) ולעבוד (כמו כל סטודנט).

ועדיין, כל יום בחיפה היה נראה לי כמו נצח לעומת הימים שבהם ביליתי בת"א.

האנשים שם היו יותר שמחים, יותר לבביים,"זורמים" עם כל מה שאומרים להם...

החלטתי לנסות למצוא את מה שמושך אותי בת"א גם בחיפה והאמת הופתעתי!!!

כשרציתי לצאת ולשבת עם חברים בפאב שקט מצאתי, פאב רועש עם מלא ערסים גם מצאתי, מועדונים עם כל האנשים הכי יפים בחיפה ואפילו מת"א גם מצאתי, חנויות עם דברים מגניבים, בתי קפה נעימים, אנשים מקסימים וחייכניים,

בכל יום שבת משעות אחה"צ קלבת שבת עם אמן אורח, פאבים במדרחוב, פינות הפעלה לילדים כשעצמתי עיניים כשקול האמן ברקע וערוץ המוזיקה מתארח ושואל אנשים שאלות אינפנטיליות ועוד ילד קטן צועק לאבא שלו שירים אותו על הכתפיים ובאותו הזמן אחותו רוצה ארטיק אבטיח: אמרתי לעצמי... "ליאל את בחיפה?! הייתכן?? ממתי יש כל כך רבה מה לעשות פה"

והבנתי שפשוט העם החיפאי אף פעם לא יהיה מרוצה מימה שיש לו כי "במדינת תל-אביב" השפע נראה גדול יותר!!!

החלום שלי לעבור למדינת ת"א עדיין לא פג, אבל עכשיו אם אני אעבור לגור שם זה מסיבות שונות לחלוטין מאשר הסיבות שהיו לי לפני שנה.

יש לי עוד כל כך הרבה מקומות בחיפה שעדיין לא הייתי, עדיין לא מיציתי...

הדשא של השכן תמיד ירוק יותר אבל תשכחו שזה בגלל שהוא סינטטי ולא טיבעי!

***הפוסט נכתב לפני מספר חודשים בבלוג השני שלי בקפה.

ושוב הפייסבוק אשם- או שלא....

ושוב הוא בכותרות.
שוב סיפור דרמתי כמובן שהוא סיפור רע עם סוף טרגי.
ילד חסר כישורים חברתיים, הורים עיוורים, ילדים מתנכלים, ילדה עם הורמונים גבוהים וגברים שמנצלים את זה.
נורא קל להאשים את הרשת החברתית בנושא,
אבל איפה כל אותם המאשימים? פייסבוק זה כלי!
זה שילד חלש אופי וחסר כישורים חברתיים נותן לחברים שלו להשפיע על הרצונות להתאבד זה רק מראה כמה הילד היה אובד עצות, כמה הוא היה זקוק להורים שלו, שהתנהגו כמו עיוורים ולא ניסו להבין מה עובר על בנם.
ואיפה מערכת החינוך המורה? היועצת? מתעלמות?!

שלא נדבר על ילדה בת 12 שכנראה נראית בוגרת לגילה וחרמנית יתר על המידה (ואין ספק ש דור ה-N חשוף יותר לסקס) מציגה את עצמה כנערה חוקית, מגיעה לביתם של גברים זרים ושוכבת עימם-זה אונס בהסכמה!!!!
היא רצתה את זה, היא ביקשה את זה, היא הביאה את זה על עצמה ברגע שהיא הציגה את עצמה כבגירה היא ידעה מה היא עושה, היא הוליכה את הגברים שולל.
אני לא מוצאת סיבה להאשים את הרשת החברתית.
הרי הכל עניין של בחירה בחיים, הם בחרו להיחשף, לראות ולהראות.
אין עוררין על זה שההורים של שני הקורבנות האחרונים היו צריכים להיות עם יד על הדופק, ערניים,להתעניין בילדיהם ולהגבילם בשעות מחשב.

אני לא באה להטיף מוסר לאף אחד, זו דעתי האישית.
אני לא חושבת שלהאשים את האינטרנט ואת כל היוצא בדבר זה נכון.