נתקלתי היום בפוסט הזה: http://room404.net/?p=36641
למי שאין כח להיכנס, הוא עוסק בתמונות האילוסטרציה של כתבות האונס.
לטענת הכותב, הלל גרשוני, הוא לא מבין מדוע תמונות האילוסטרציה הן:
"אישה (צעירה, תמיד צעירה) אחרי האונס, ידיה על פניה, או לפחות פניה מוסבים מהצופה. לעתים זו צללית בלבד, או דמות מטושטשת. לעתים נדירות יותר האילוסטרציה היא של זמן האונס – ההתנגדות (ידיים מושטות בניסיון נואש להילחם), אישה על רקע צללית של אקדח או קצה-גבר-מאיים, או אף זוג ידיים על מיטה, בתנוחה שאמורה לסמל שמדובר באונס. גם במקרה של ילדים, האילוסטרציה יכולה להיות של ידיים מכסות על פנים, אך אפשר גם חיבוק עם מבוגר, או עם דובי. תמונה אחרת שחוזרת פעמים רבות היא של ילדים מתנדנדים על רקע השמש. "
האמת שגם אני לא מבינה, אני לא מבינה למה צריך לשים תמונה בכלל כשמדובר באונס.
הנושא לא מספיק מזעזע?!
הוא לא מספיק טראומתי?!
יש מאחורי כל סיפור קורבן שעבר חוויה קשה עד מאד ששינתה את חייו ואין ספק שזו סוג של נקודת אל חזור!
התמונות האלה גורמות לדעתי, להרגיש שמי שנאנס צריך להתבייש
כאילו הוא הגורם לאונס.
הלו, עורכים יקרים תתעוררו, תתאפסו! זה לא הגיוני שנאנסים ירגישו כך.
נכון, זה לא נעים לעבור חוויה כזו אבל, צריך לזכור הקורבן עבר טראומה והוא צריך ללמוד להתמודד איתה לשארית חייו ולא להתבייש אלא לגרום לאחרים לנסות להימנע מלהיות הקרובן הבא.
למי שאין כח להיכנס, הוא עוסק בתמונות האילוסטרציה של כתבות האונס.
לטענת הכותב, הלל גרשוני, הוא לא מבין מדוע תמונות האילוסטרציה הן:
"אישה (צעירה, תמיד צעירה) אחרי האונס, ידיה על פניה, או לפחות פניה מוסבים מהצופה. לעתים זו צללית בלבד, או דמות מטושטשת. לעתים נדירות יותר האילוסטרציה היא של זמן האונס – ההתנגדות (ידיים מושטות בניסיון נואש להילחם), אישה על רקע צללית של אקדח או קצה-גבר-מאיים, או אף זוג ידיים על מיטה, בתנוחה שאמורה לסמל שמדובר באונס. גם במקרה של ילדים, האילוסטרציה יכולה להיות של ידיים מכסות על פנים, אך אפשר גם חיבוק עם מבוגר, או עם דובי. תמונה אחרת שחוזרת פעמים רבות היא של ילדים מתנדנדים על רקע השמש. "
האמת שגם אני לא מבינה, אני לא מבינה למה צריך לשים תמונה בכלל כשמדובר באונס.
הנושא לא מספיק מזעזע?!
הוא לא מספיק טראומתי?!
יש מאחורי כל סיפור קורבן שעבר חוויה קשה עד מאד ששינתה את חייו ואין ספק שזו סוג של נקודת אל חזור!
התמונות האלה גורמות לדעתי, להרגיש שמי שנאנס צריך להתבייש
כאילו הוא הגורם לאונס.
הלו, עורכים יקרים תתעוררו, תתאפסו! זה לא הגיוני שנאנסים ירגישו כך.
נכון, זה לא נעים לעבור חוויה כזו אבל, צריך לזכור הקורבן עבר טראומה והוא צריך ללמוד להתמודד איתה לשארית חייו ולא להתבייש אלא לגרום לאחרים לנסות להימנע מלהיות הקרובן הבא.
